«

»

טל – סקיף

את שימי ומיכל הכרתי שנייה לפני ייאוש.

הכלבה שלי, סקיפי, הייתה  אז בת 5.תמונה1 סקיפי לא הכירה ילדים. 5 שנים היא גרה איתי לבד. פתאום עם הזוגיות החדשה שלי סקיפי הייתה צריכה להתמודד גם עם תינוקת קטנטנה בת שנה וחצי, סקרנית וחייכנית שרצתה כל כך לשחק עם סקיפי, לחבק אותה, ללטף אותה, למשוך לה בזנב, למשוך לה באוזניים ולהכניס לה אצבעות לעיניים. סקיפי לא הסכימה וכדי להביע את מורת רוחה היא עשתה את הדבר היחידי שידעה. היא נשכה. לא פעם.

סקיפי, אהבת ליבי, לא ידעה גבולות. בשבילי היא הייתה תמיד תינוקת שלא מבינה וצריך לחבק ולאהוב כמו שהיא (פרועה ולעיתים אף אלימה). המחשבה לקחת אותה לאילוף ועוד להשאיר אותה ל-3 שבועות בידיים זרות הייתה עבורי מחשבה בלתי נסבלת . כמה דמעות נשפכו עד שהעזתי והתקשרתי לשימי. שימי לא ייפה את המציאות. הוא אמר אותה כמו שהיא. סקיפי, חמודה ככל שתהיה, מסכנת את הילדה. והוא צדק. כל כך צדק. שימי היקר. בביטחון, קשיחות מחבקת וסבלנות אין קץ ליווה אותנו בכל רגע ורגע בתהליך. הוא היה שם עבור סקיפי (שעד היום בפגישות איתו רצה אליו בהתלהבות לחבק ליטוף ונשיקה) ויותר מכך, הוא היה שם בשבילי. עשרות הטלפונים תוך כדי התהליך ואף שנים אחריו התקבלו תמיד בחיוך והבנה. מפגשי חיזוק, שאלות והכוונות הצילו אותי לא אחת. והנה, 5 שנים אחרי, ואחרי לידת תינוקת נוספת, יש לי כלבה שמחה ורגועה (אבל עם אופי שובב!!!) שמלקקת את הילדה הגדולה ושוכבת לצד הקטנה בלי חשש. סקיפי אמנם קיבלה הכוונה אבל אני למדתי איך לעזור לה לשמור על האישיות השובבה והכובשת שלה ויחד עם זאת להיות ברורה ולא מתפשרת מכל הקשור בילדות שלי. יש לי אישה אחת אהובה, 3 ילדות מאושרות J ושימי אחד ויקר שמלווה אותי…